עמוד 211 – יומן 5

Wiese gab u. auf der ging ich Abends

in jugendlichen Träumen spaziren. Ich

weiss nicht mehr, wo diese Wiese ist,

die ich noch vor mir sehe, denn seit

ich mich an dieses friedliche Abendbild

als an ein verlorenes erinnere, habe

ich vergessen wo es war. Ich glaube

irgendwo hinter Vöslau, vielleicht Potten=

stein; aber es kann auch Reichenhall

sein, in diesem Falle wäre es um 5 Jahre

später, von der Gerichtspraxis in Salz=

burg aus. Eine grüne abendliche Wiese,

ein grosser Baum am Weg, (xx) ein

kleines Haus — ich weiss nicht mehr:

Bauern = oder Pfarrhaus — eine unendliche

duftende Ruhe darüber. Dort war ich

sehnsüchtig nach der Welt u. glücklich in

meiner Erfolglosigkeit. Diese charmante

Wiese fällt mir jetzt ein, wo ich die

Welt landkartenhafter werden sehe.

Frage, ob der Congressrausch wieder

nur so spurlos vorübergehen wird. Eine

Hoffnung ist die Bank. — Als ich gestern

I no longer know the location of this meadow which I still see before me; for ever since I have remembered this peaceful evening as something lost, I have forgotten where it was. Somewhere past Vöslau, I think, maybe Pottenstein; but it could have been Reichenhall. In that case it would have been five years later, when I was working at the courthouse in Salzburg. A green meadow at eventide, a tall tree by my path, a little house—I no longer know whether a farm house or a parsonage— an infinite, fragrant peace over it. There I was longing for the world and happy in my lack of success. This charming meadow occurs to me now when the world is becoming more map-like for me.

Question is whether the intoxication of the Congress will again pass like that, without leaving any traces. One hope is the Bank.

אינני יודע עוד היכן השדה הזה שאני רואהו עדיין בעיני רוחי, כי מאז אני נזכר בתמונה זו של שלוות ערב כבתמונה אבודה, שכחתי היכן היתה. חושבני שבמקום כלשהו מאחורי וֶסלאוּ, אולי פּוֹטֶנשטיין, אבל ייתכן גם רייכֶנהאל, ואז היה הדבר מן הסתם חמש שנים אחר־כך, כשעבדתי כמתמחה בבית־המשפט בזאלצבּוּרג. שדה ירוק בשעת ערב, עץ גדול בדרך, בית קטן — שוב לא אדע: בית איכרים או בית הכומר — ומעל כל זה רוֹגַע מבַשֵׂם אין־סופי. שם ערגתי לָעולם והייתי מאושר בשִברי. השדה המקסים הזה עולה עכשיו בזכרוני, עכשיו כשהעולם הולך ומצטייר לנגד עינַי כמפה גאוגרפית.

השאלה היא אם שכרון הקונגרס שוב יחלוף ללא עקבות. תקווה אחת היא הבנק.