עמוד 75 – יומן 6

18 October 1898 8 Uhr Abends im Hôtel

nach der Audienz beim Kaiser, die ich

morgen unterwegs eintragen will.

Mit dem Kaiser u. Bülow hatte ich ver=

abredet, dass ich noch heute Abend meinen

Entwurf der Ansprache in Palästina vor=

legen werde.

Entwurf.

Ew. Kaiserliche und Königliche Majestät!

Allergnädigster Kaiser und Herr!

Allergnädigster Kaiser und Herr

Eine Abordnung von Söhnen Israels naht will

sich in tiefster Ehrfurcht dem deutschen

Kaiser vorstellen nahen, da er im Morgenland

erscheint, (xx) im dem Lande, welches das unserer Väter war wo der …

Morgen unserer Väter und uns nicht mehr gehört. Durch keinen geltenden

Besitztitel sind wir mit diesem heiligen

Boden verknüpft. Viele Geschlechter sind ge=

kommen und gegangen, seit diese Erde jüdisch

war. Spricht man davon, so ist es nur noch wie von

einem Traum aus sehr alten Tagen. Und

dennoch Aber der Traum lebt noch, lebt in

vielen hunderttausend Herzen; die weit von

einander entfernt sind er war (xx) und ist ein

wundervoller Trost in gar manchen Schmerzens

reichen Stunden

October 18, 1898, eight o’clock in the evening, at the hotel

After the audience with the Kaiser, which I will enter tomorrow en route.

I had arranged with the Kaiser and with Bülow that this very evening I would submit the draft of my address in Palestine.

Draft:

Your Imperial and Royal Majesty!

Most Gracious Kaiser and Lord!

With deepest reverence a delegation of sons of Israel approaches the German Kaiser in the country which was our fathers’ and no longer belongs to us. We are bound to this sacred soil through no valid title of ownership. Many generations have come and gone since this earth was Jewish. If we talk about it, it is only as about a dream of very ancient days. But the dream is still alive, lives in many hundreds of thousands of hearts; it was and is a wonderful comfort in many an hour of pain for our poor people.

18 באוקטובר 1898, בשעה שמונה בערב, במלון

אחרי הריאיון עם הקיסר. מחר, בדרך, ארשום אותו כאן.

עם הקיסר ועם בּילֹוב סיכמתי שעוד הערב אגיש את הטיוטה של הדברים שאשא בארץ־ישראל.

טיוטה [של הנאום לפני הקיסר בירושלים].

הוד רוממותו הקיסרית והמלכותית!

קיסר ושליט רב־חסד!

משלחת של בני־ישראל קרבה ביראת־כבוד עמוקה אל הקיסר הגרמני בארץ שהיתה ארץ־אבותינו ואינה שייכת לנו עוד. לא תואר של קניין בר־תוקף קושר אותנו לאדמת־קודש זו. הרבה דורות באו והלכו מאז היתה הקרקע הזאת יהודית. כשמדברים על זה, כמו מדברים על חלום מימי קדם. אבל החלום עדיין חי, חי בהרבה מאות אלפי לבבות; הוא היה והווה נחמה מופלאה בהרבה שעות עתירות מכאוב של עמנו האומלל.