עמוד 14 – יומן 6

und er prellt (sic) zurück. Ich konnte immer

u. immer wieder darauf zurückkommen, und

es ist mir gelungen. Zum Glück für Ihre Sache

ist auch Bülow, mein bester Freund, ein

ganz hervorragender Staatsmann, dafür zu

gewinnen gewesen. Nebenbei: von Bülow wird

die Welt noch ganz ausserordentliche Dinge

sehen.“

Ich bemerkte: „Bülow scheint mir in Wien

nicht recht eingetreten zu sein. Ich hatte den

Eindruck, dass er nicht recht Lust habe.“

Der Graf: „Er hat sich zurückgehalten — begreif=

lich bei einem ersten Zusammenkommen. Man

ist vorsichtig, lässt sich nicht gleich gehen. Aber

die Hauptsache ist nicht, was er Ihnen sagte,

sondern was er mir sagte, als ich ihm zu=

redete. Ich habe ihn überzeugt.“

Ich sagte mit Wärme einige Worte des

Dankes. Eulenburg bemerkte hierauf, indem

er mich mit seinen stählernen Augen fest

anblickte: „Vielleicht wird auch der Augen=

blick kommen, wo ich von Ihnen Gefälligkeiten

verlange.“

Ich erklärte: „Sie haben an mir fortab einen

I have been able to bring the matter up again and again, and I have succeeded. Fortunately for your cause I have also been able to win over Bülow, my best friend and a most outstanding statesman. By the way, the world will yet see quite extraordinary things from Bülow.”

I remarked: “Bülow does not seem to have exerted himself very much in Vienna. I had the impression that he was none too willing.”

The Count: “He restrained himself—which is understandable at a first meeting. One is cautious, does not let oneself go immediately. However, the main thing is not what he said to you, but what he said to me when I tried to persuade him. I convinced him.”

I spoke a few warm words of thanks. At this Eulenburg remarked, while looking at me steadily with his steely eyes: “Perhaps the moment will come when I shall claim favors from you.”

ואילו אני, היה ביכולתי לחזור ולשוב ולחזור לאותה נקודה, והצלחתי. למרבה המזל בשביל העניין שלך, היה אפשר לרכוש גם את בּילוֹב, ידידי הטוב ביותר, איש־מדינה מצוין. דרך אגב: בּילוֹב עוד יפתיע את העולם בדברים יוצאים מגדר הרגיל״.

אני הערתי: "נדמה לי שבווינה בּילוֹב לא נענה ביותר לעניין. התרשמתי שבעצם אין לו חשק לכך".

הגראף: ״הוא נהג באיפוק – זה מובן כשמדובר במפגש ראשון. נזהרים, לא נפתחים מיד. ואולם החשוב הוא לא מה שאמר לך, אלא מה שאמר לי כששידלתי אותו. שכנעתי אותו".

אמרתי בחום כמה דברי תודה. אוֹילֶנבּוּרג השיב עליהם כשהוא נועץ בי את עיני הפלדה שלו: "אולי גם יבוא הרגע שאבקש אני טובות ממך".