עמוד 122 – יומן 6

die ich aber dem sonst liebenswürdigen Manne nicht

verargte.

Um neun Uhr kündigte eine Bewegung auf

der mit einer mixt multitude be von arabischen

Bettlern, Weibern, Kindern u. Reitern besetzten

Landstrasse das Herannahen des Kaiserlichen

Zuges an. Grimmige türkische Reiter sprengten

mit verhängten Zügeln, drohenden Gewehren,

noch drohenderen Rundblicken einher.

Dann die Vorreiter des Kaisers. Und dort

in einer grauen Gruppe mit einigen Damen

er selbst.

Ich gab dem (xx) Schülerchor von Mikweh das

Zeichen zum Absingen des „Heil dir im Sieger=

kranz“ mit der Hand. Ich stellte mich an

einen der Pflüge hin, u. zog den Korkhelm.

Der Kaiser erkannte mich schon von fern.

(xx) gab ihm einen kleinen Ruck, er lenkte

sein Pferd zu mir herüber — u. hielt vor mir an.

Ich trat zwei Schritte vor, u. als er sich auf den

Hals des Pferdes niederbeugte u. mir die Hand

herunterstreckte, trat ich ganz dicht an sein

Pferd heran, streckte meine Hand hinauf

u. stand entblössten Hauptes vor ihm.

At nine o’clock a commotion on the highway, which was lined with a mixed multitude of Arab beggars, womenfolk, children, and horsemen, heralded the approach of the Imperial procession.

Fierce-looking Turkish cavalry came galloping toward us at full tilt, rifles at the ready and shooting even more threatening glances all around. Then the outriders of the Kaiser. And there, among a grey-clad group, including several ladies, the Kaiser himself.

I gave the schoolchildren’s choir of Mikveh the signal to intone “Heil Dir im Siegerkranz.” I stood beside one of the ploughs and took off my cork-helmet. The Kaiser recognized me even at a distance. It gave him a bit of start; he guided his horse in my direction—and pulled up in front of me. I took two steps forward; and when he leaned down over the neck of the horse and held his hand down to me, I stepped up quite close to his horse, stretched up my own hand, and stood before him with my head bared.

בשעה תשע החלה תכונה בתוך הערב־רב שעל הדרך הראשית, הרוחשת פושטי־יד, נשים, ילדים ופרשים ערבים. התכונה הזאת בישרה את התקרבותה של שיירת הקיסר.

פרשים טורקים זעופי־פנים דהרו, כשרסניהם רפויים, בידיהם רובים מאיימים, ומבטיהם לכל עבר מאיימים אף יותר. אחריהם הפרשים החלוצים של הקיסר. והנה, בתוך חבורה לבושת אפור ובה גברות אחדות – הוא עצמו.

סימנתי בידי למקהלת התלמידים של מקווה להתחיל בשירת "Heil Dir im Siegerkranz" ("תהילה לך, העטור זר ניצחון").נעמדתי ליד אחת המחרשות והגבהתי את כובע השעם לאות ברכה. הקיסר כבר הכיר אותי ממרחק. הוא התנער במקצת, הוליך את סוסו לקראתי – ונעצר לידי. צעדתי שני צעדים קדימה, וכשגחן מצווארו של הסוס והושיט אלי את ידו כלפי מטה, ניגשתי קרוב־קרוב אל סוסו, הושטתי את ידי כלפי מעלה ועמדתי לפניו בראש גלוי.