עמוד 84 – יומן 6

Ich schrieb mit Bleistift eine Empfangsbe=

stätigung auf den Zettel: „Dr. Herzl, erhalten um

3 ¼ Uhr.“

Die Herren waren ganz aufgeregt. Ich hatte keinen

Choc empfunden, doch war ich schon vorher sehr

enervirt gewesen. Ich gab Seidener meine Hand

zum Fühlen, dass sie ganz ruhig sei. Von Schnirer

liess ich mir den Puls greifen. Er fand 108, was bei

mir sehr viel ist. Aber ich glaube, ich hatte schon

vor dem Empfang der Nachricht so viel. Er fra

Schnirer fragte, ob ich Brom habe nehmen wolle.

Ich erkundigte mich, wann die Wirkung eintrete.

In einer halben Stunde. Da verzichtete ich darauf,

weil es vielleicht dann schon nicht mehr nöthig

sein würde.

Sorgfältige Toilette. Namentlich die Farbe meiner

Handschuhe war gelungen: ein feines Grau.

Ich liess mich von Wolffsohn begleiten u. setzte

einen Dragoman (einen verschmitzten Juden, der

Polizeiattachen zu haben scheint) auf den Bock. Wolff=

sohn nahm eine Taschenbürste mit.

Wir fuhren durch die geputzten Strassen von

Pera. Ein Spalier von Neugierigen. Alle Fenster

I pencilled a receipt on the slip: “Dr. Herzl, received at 3:15.” The gentlemen were quite excited.

I was conscious of no shock, but I had been considerably unnerved even before that. I gave Seidener my hand for him to feel that it was quite steady, I asked Schnirer merely to feel my pulse. He found it to be 108, which is very fast for me. But I believe it had been that fast even before I received the message. Schnirer asked me whether I wished to take some bromine. I inquired when it would produce an effect. In half an hour. So I did without it, because by then it might not be necessary any more.

Careful toilette. The color of my gloves was particularly becoming: a delicate grey.

I had Wolffsohn accompany me, and installed a dragoman (a sly-looking Jew who appears to have police connections) on the coach-box. Wolffsohn took along a clothes brush.

We drove through the bedecked streets of Pera. A lane of curiosity-seekers.

כתבתי בעיפרון על הפתק אישור קבלה: "ד״ר הרצל, נתקבל בשעה שלוש וחצי".

האדונים היו נרגשים מאוד. אני לא הרגשתי הלם, אלא שמקודם כבר הייתי עצבני מאוד. הושטתי לזיידֶנֶר את ידי שיאחז בה וירגיש שהיא רגועה לגמרי. את שֶנירֶר ביקשתי שימשש את הדופק שלי. הוא ספר 108, שזה בשבילי הרבה מאוד. אבל נדמה לי שעוד לפני קבלת ההודעה היה לי דופק כזה. שֶנירֶר שאל אם אני רוצה לקחת בּרוֹם. שאלתי מתי זה ישפיע. לאחר חצי שעה. ויתרתי אפוא, אולי אז זה כבר לא יהיה נחוץ.
התלבשתי בקפידה. בייחוד היה מוצלח הצבע של הכפפות שלי: אפור עדין.
ביקשתי מוולפסון שיתלווה אלי והושבתי מתורגמן (יהודי ממולח שנראה שיש לו קשרים עם המשטרה) על דוכן העגלון. וולפסון לקח אתו מברשת כיס.
נסענו דרך הרחובות המקושטים של פֶּרָה. שורות של סקרנים.