עמוד 151 – יומן 6

Telegramm an den Grossherzog

S[eine]r Königlichen Hoheit

Herrn Friedrich Grossherzog von Baden

Es drängt mich, Ew. K[öni]gl[ichen] Hoheit, von der heiligen

Stadt aus heute aus tiefstem Herzen für alle

Gnade zu danken.

Ehrfurchtsvoll ergeben

Theodor Herzl

4 November [1898] Jaffa

Nach der Audienz fuhren wir vorgestern nach dem

Marxschen Hause. Einige Leute, die uns fahren

u. ankommen gesehen hatten, drängten sich als

Besucher ein. Mit Mühe gelang es, das Empfangs=

zimmer zu räumen. Um halb vier fuhr ich

mit Wolffsohn, Bodenheimer und Bro dem

Colonisten Brozie nach der schön gelegenen

aber noch sehr, sehr armen Colonie Mohzo,

in der dieser wackere junge Mensch vor vier

oder fünf Jahren den namenlos unfruchtbaren

Boden zu bearbeiten begonnen hat. Schon

sieht er Früchte seines harten Fleisses, schon

beginnt er zu ernten. Der Weg über die

malerische, ein wenig an die Pyrenäen er=

Telegram to the Grand Duke:

To His Royal Highness, Friedrich, Grand Duke of Baden.

I feel impelled today to send Your Royal Highness, from the Holy City, thanks from the bottom of my heart for all His kindness.

Respectfully, Theodor Herzl.

November 4, Jaffa

Following the audience, the day before yesterday, we drove to the Marx house. A few people who had seen us leave and return pushed their way in, pretending to be visitors. With an effort we managed to clear the drawing-room. At half-past three I drove in company with Wolffsohn, Bodenheimer, and the colonist Broze to the beautifully situated, but still very, very poor colony Mozah, where that stout-hearted young man started four or five years ago to cultivate the unspeakably infertile soil. By now he sees the fruits of his industry, he is already beginning to reap the harvest. The drive along the picturesque mountain road from Jerusalem to Mozah—somewhat reminiscent of the Pyrenees—

טלגרמה אל הגרוֹסהֶרצוֹג

להוד מלכותו

האדון פרידריך הגרוֹסהֶרצוֹג מבּאדֶן

אני חש דחף להודות מעומק לבי להוד מלכותך, מעיר הקודש, על כל החסד.

ביראת כבוד

המסור לך

תיאודור הרצל

4 בנובמבר [1898], יפו

שלשום אחרי הריאיון נסענו אל בית מרקס. כמה אנשים, שראו אותנו נוסעים ומגיעים לשם, נדחקו פנימה, כמי שבאו לביקור. דרוש היה מאמץ לפַנות את חדר האורחים. בשעה שלוש וחצי נסעתי עם וולפסון ובּוֹדֶנהיימֶר ועם המתיישב בּרוֹזָה למושבה יפת־הנוף מוצא [במקור: Mohzo], שהיא עדיין ענייה מאוד־מאוד, שלפני ארבע או חמש שנים החל האיש הצעיר האמיץ הזה לעבד בה את האדמה הנידחת והנוקשה הזאת. כבר הוא רואה ברכה בעמלו, כבר יש לו יבול. הנסיעה בדרך ההררית מירושלים למוצא, המזכירה קצת את הפּירינאים,