עמוד 79 – יומן 6

Wir planen die Errichtung einer Jüdischen

Landgesellschaft für Syrien und Palästina,

welche das grosse Werk in Angriff nehmen

soll und erbitten für diese Gesellschaft

den Schutz (xx) des deutschen Kaisers.

Niemandes Rechte oder fromme

Empfindungen bedroht unser dieser

Gedanke, aus dem eine langbegehrte ersehnte

Versöhnung weht. Wir verstehen die

und achten die Pietät aller Confessionen

für den Boden, wo der ,,, auf dem ja (xx) auch

der Glaube unserer Väter erwuchs. Allen

Culturmenschen gehört 19 X 98 An Bord des „Imperator Nikolas II“

(Weiter kam ich nicht, denn es war ¾ 9 Uhr

geworden, und wir mussten nach dem Hafen eilen,

um uns nach Smyrna- Alexandrien einzuschiffen.

Ich schrieb also in aller Eile noch darunter: den Schluss

würde ich in Palästina nachtragen.)

Den Entwurf der Ansprache begleitete ich mit

(ungefähr) folgendem Schreiben an Bülow.

Ew. Excellenz

beehre ich mich in der Beilage den Entwurf meiner

Ansprache an S[ein]e Majestät zu überreichen. Ich habe

die Nacht sehr schlecht mit allerlei Herzzuständen

We are planning to establish a Jewish Land-Company for Syria and Palestine, which is to undertake the great project, and request the protection of the German Kaiser for this company.

Our idea offends no one’s rights or religious feelings; it breathes long-desired reconciliation. We understand and respect the devotion of all faiths to the soil on which, after all, the faith of our fathers, too, arose.

Oct. 19, ’98 On board the “Imperator Nicholas II”

(This is as far as I got, for it was already 8:45 and we had to hurry to the harbor to embark for Smyrna-Alexandria. Therefore, in all haste, I wrote at the end that I would add the conclusion in Palestine.)

I accompanied the draft for the address with (roughly) the following letter to Bülow:

Your Excellency:

I beg to enclose herewith the draft for my address to His Majesty. I have spent a very bad night with all sorts of pains in my heart and am virtually incapacitated for work.

תוכניתנו היא להקים חברת קרקעות יהודית בשביל סוריה וארץ־ישראל שתפעל להגשמת המפעל הגדול, ואנו מבקשים חסות של הקיסר הגרמני לחברה הזאת.

הרעיון שלנו, שרוח של כיסופי פיוס נושבת ממנו, איננו מאיים על הזכויות ועל רגשות היראה של איש. אנו מבינים ומוקירים את הכבוד של כל הדתות לאדמה הזאת, שאמונת אבותינו הרי גם היא צמחה מתוכה.

19 באוקטובר [1898], על סיפון האונייה "אימפֶּרטוֹר ניקולאס השני"

(עד כאן הגעתי, כי השעה כבר היתה רבע לפני תשע והיה עלינו למהר לנמל כדי לעלות על האונייה שתצא לאיזמיר ולאלכסנדריה. בחיפזון עוד הוספתי למטה: את הסוף אשלים בארץ־ישראל).

אל טיוטת הדברים [הנאום לפני הקיסר] צירפתי מכתב אל בּילוֹב וזו לשונו (בערך):

להוד מעלתו: