עמוד 109 – יומן 6

Jedenfalls stelle ich heute bereits für

manche Interessenten am heiligen Lande eine

unbequeme Persönlichkeit vor, und ich weiss

nicht, ob nicht irgend ein Anschlag gegen mich

in Palästina vorbereitet wird. Von welcher Seite?

Das kann ich nicht einmal entfernt ahnen.

Meinen Reisegefährten theile ich diese meine

Besorgnisse nicht einmal mit. Ich nähere mich

offenbar dem Höhepunkte meiner tragischen grossen Unter=

nehmung. Gelingt die Expedition nach Palästina,

so ist das Allerschwerste gethan. Alles Andere

ist dann nur noch Ausführung, die auch von Anderen

vollzogen (xx) werden kann.

Es sind kritische Tage erster Ordnung, die ich jetzt

durchmache. Erst wenn ich wieder auf dem Schiffe

sitzen werde, das nach der italischen Küste steuert,

werde ich das Gefühl haben, dass der neue Ritt über

den Bodensee hinter mir ist.

Diese Erinnerungen an den grossen Tag, den 18

October, habe ich am 19, 20 u 21 an Bord niederge=

schrieben. Ich glaube nun doch, alles Wichtigste festge=

halten zu haben u. dass der Kaisertag für die Ewigkeit,

der er angehört, aufgehoben ist.

At any rate, today I already constitute a troublesome personage to many a party interested in the Holy Land, and I don’t know whether some plot is not being hatched against me in Palestine.

From what quarter? I can’t even make the most far-fetched guess.

But I am not telling these anxieties of mine even to my travelling companions. I am obviously approaching the climax of my tragic enterprise. If the expedition to Palestine is successful, the very hardest part of it will be done. Everything else will then be simply a matter of execution, something which can be accomplished by others, too.

The days I am now living through are critical days of the first order. Only when I am again on a ship headed for the Italian coast will I have the feeling that this new ride across Lake Constance is behind me.

I have written down these recollections of the great day, October 18, on shipboard on the 19th, 20th, and 21st. I do feel now that I have set down all the most important things, and that the day with the Kaiser has been preserved for posterity, to whom it belongs.

מכל מקום, בשביל כמה גורמים שיש להם עניין בארץ־הקודש אני היום אישיות לא־נוחה, ואינני יודע אם אין מכינים התנקשות בחיי.

מצד מי? זאת לא אוכל אף לשער. לבני לווייתי אף אינני מגלה את הדאגות הללו.

ברור שאני מתקרב לפסגת מפעלי הטרגי. אם תעלה השליחות לארץ־ישראל יפה, יהיה הקשה ביותר מאחורינו. כל השאר הוא רק ביצוע, שגם אחרים יכולים לעשותו.

הימים שעוברים עלי עכשיו הם ימים קריטיים ממדרגה ראשונה. רק כשאשוב לשבת באונייה, באונייה המפליגה אל החוף האיטלקי, רק אז אוכל להרגיש שהרכיבה החדשה על פני הבּוֹדֶנזֶה היא מאחורַי.

את הזכרונות האלה מן היום הגדול, ה־18 באוקטובר, רשמתי באונייה ב־19, ב־20 וב־21. אני מאמין שעלה בידי לרשום את כל מה שחשוב ביותר, ושזכרו של יום הקיסר יהיה שמור עד נצח, כי הוא שייך לַנֶצַח.