עמוד 81 – יומן 6

19 October [1898] Nachmittags 3 Uhr

An Bord des „Imperator Nikolas II “ im Marmara

meer.

Erst jetzt komme ich dazu, die gestrigen Ereignisse

aufzuschreiben. Dabei ist sicher schon Einiges in Ver=

lust gerathen. Die langvorbereitete Unterredung mit dem

Kaiser fand mich doch ein bischen nervös. Das Drum u. Dran

ist mir besser im Gedächtniss, als der Kern der Sache. Es ist

wie bei einer photographischen Aufnahme, bei der die

Hand des Aufnehmers gezittert hätte. Das Bild wird ein

wenig verschwommen sein. Namentlich ist mir der Gang

des Gesprächs nicht ganz genau in Erinnerung. Vom Kaiser

allerdings empfing ich einen grossen, starken Eindruck.

Ich versuchte mir später diesen Eindruck in ein

Gleichniss zu fassen u. fand nur dieses: Mir war, als wäre

ich in den Märchenwald gekommen, wo das fabelhafte

Einhorn hausen soll. Plötzlich stand ein prachtvolles Waldge=

schöpf vor mir, mit Einem Horn an der Stirn. Aber seine

Gestalt überraschte mich weniger, als dass es lebte. Die

Gestalt hatte ich mir vorher gedacht, aber nicht das Athmen

und Leben dieses Wesens. Und meine Ueberraschung

(xx) wuchs, als das Einhorn mit einer sehr freund=

lichen Menschenstimme zu reden anfing u. sagte: „Ich bin

das fabelhafte Einhorn!“

October 19, 3 o’clock in the afternoon

On board the “Imperator Nicholas II” in the Sea of Marmara.

Only now do I have a chance to record the events of yesterday. I am sure some of them have already escaped me. The long-prepared conference with the Kaiser did find me a bit nervous. I can remember all the little things about it better than the substance of it. It is like a photograph taken with an unsteady hand. The picture is bound to be a bit blurred. Above all, I don’t quite clearly remember the course of the conversation. The Kaiser, to be sure, made a deep and strong impression on me. Afterwards I tried to capture this impression in the form of a metaphor and could only hit upon the following: I felt as though I had entered the magic forest where the fabulous unicorn is said to dwell. Suddenly there stood before me a magnificent woodland creature, with a single horn on its forehead. But its form surprised me less than the fact that it existed. I had previously imagined the appearance, but not the breath and life of this creature. And my astonishment grew when the one-horned creature began to speak in a very friendly human voice and said, “I am the fabled unicorn!”

19 באוקטובר [1898] אחר־הצהריים, בשעה שלוש

על סיפונה של "אימפֶּרטור ניקולאס השני" בים מַרמַרה

רק עכשיו עולה בידי לרשום את אירועי אתמול. בוודאי כבר אבדו אי־אלה דברים. לפני השיחה עם הקיסר, שהתכוננתי אליה זמן רב קודם לכן, בכל זאת הייתי קצת עצבני. התכונה שמסביב לעניין נחרתה בזכרוני יותר מן העיקר. זה דומה לעשיית תצלום, כשיד הצלם רועדת. התמונה תצא קצת מטושטשת. בייחוד מהלך השיחה אינו זכור לי במדויק. הקיסר, מכל מקום, הותיר בי רושם גדול ועז. אחר־כך ניסיתי להמחיש לעצמי את הרושם הזה ורק זה מה שעלה במוחי: הרגשתי כאילו באתי אל יער־האגדות שהחד־קרן האגדי אמור לשכון בו. לפתע עמדה מול עינַי חיית יער נהדרת וקרן יחידה למצחה. ואולם לא דמותה היא שהפתיעה אותי כל־כך, הפתיעה אותי העובדה שהיא חיה. דמיינתי לי עוד קודם מה דמותו של היצור הזה, אך לא את נשימתו ואת חיותו. ומה גדלה הפתעתי כשפתח החד־קרן את פיו ובקול אנוש חביב מאוד אמר: "אני החד־קרן מן האגדה!"