עמוד 18 – יומן 8

10 August [1900] London, Hotel Langham

Im Bett.

Seit drei Tagen liege ich im Bett. Am

Tag nach meiner Ankunft packte mich ein

schwerer Schüttelfrost, als ich mich krank

fühlend ins Bett wollte. Gleich hatte

ich 39.9° Hitze. Es sah wie Malaria

oder kommende Lungenentzündung aus.

Zwei schlaflose Nächte im Fieber. Ich glaubte

nicht mehr, dass ich den Congress würde

eröffnen können.

Heute Nacht Besserung eingetreten. Doch

bin ich noch sehr schwach u. habe meine

Rede nicht einmal noch angefangen.

Natürlich in diesen Nächten die farbigsten

Wandelbilder des hohen Fiebers vor meinen

heissen Augen. Zwei feine englische nurses

pflegten mich. Die ältere Sister Christine

bei Nacht, die jüngere sehr hübsche, deren

Namen ich nicht weiss bei Tage. Sie waren

wie Glück u. Sorge im Gedicht von Heine.

Die brave Sorge hat mich aus der be=

ginnenden schweren Krankheit herausgeholt,

bevor ich verfiel.

August 10, Hotel Langham, London

In bed.

I have been in bed for three days. The day after my arrival I was seized by a severe chill. I had already felt sick and wanted to go to bed. I immediately ran a temperature of 39.9. It looked like malaria or the beginning of pneumonia. Two sleepless, feverish nights. I doubted that I would be able to open the Congress.

Last night there was an improvement. But I am still very weak and haven't even started working on my speech.

Naturally, during these nights the high temperature caused the most colorful delirious visions to appear before my hot eyes. Two fine English nurses attended me. The older, Sister Christine, on night duty, the younger, a very pretty one, whose name I don't know, by day. They were like Good Fortune and Care in Heine's poem. Good Dame Care pulled me out of the incipient serious illness before I fell prey to it.

10 באוגוסט [1900], לונדון, מלון לנגהם

במיטה.

זה שלושה ימים אני שוכב במיטה. למחרת בואי לכאן נתקפתי צמרמורת קשה. כבר קודם חשתי ברע ונמשכתי למיטה. היה לי חום ˚39.9. זה נראה כמלריה או תחילת דלקת ריאות. שני לילות בלי שינה וחום גבוה. כבר לא האמנתי שאוכל לפתוח את הקונגרס.

הלילה הוטב לי, אבל עדיין אני חלש מאוד, ואף לא התחלתי בהכנת נאומי. טבעי שבלילות הללו חלפו אל מול עיני הלוהטות שלל חזיונות ססגוניים יצירי החום. שתי אחיות אנגליות עדינות טיפלו בי. המבוגרת, סיסטֶר קריסטין, בלילה, הצעירה, שהיתה נאה מאוד, ואת שמה אינני יודע – ביום. הן היו כמו "מרת אושר" ו״מרת דאגה" בשירו של היינֶה. "מרת דאגה" הטובה חילצתני מראשיתה של מחלה קשה לפני שזו הכריעה אותי.