עמוד 253 – יומן 8

heute schlüssig werden müsse, u. zw. würde

ich von der ganzen Sache abstehen,

wenn keine Stimmeneinhelligkeit vor=

läge.

In der Redaction waren weder Bacher

noch Benedikt mehr da, als ich kam.

Ich erledigte meine Agenden, brachte

meine Manuscripte in Ordnung u. hatte

fort u. fort das Gefühl des „letzten

Tages“ — als ob ich nie mehr das

schäbige Despotenstühlchen des Feuilleton=

redacteurs einnehmen sollte.

Ich habe mich entschlossen, keinen

Urlaub zu verlangen, da ich doch

unbedingt wegfahren muss, u. brieflich

Abschied zu nehmen. Dadurch erspare

ich wenigstens den Nervenchoc des

letzten Zusammenstosses.

Abends waren die Herren vom A[ktions-]C[omité] bei

mir in meiner Wohnung, die gerade

jetzt den furchtbaren Uebersiedlungs=

rummel aufweist. Wir sollen in drei

Tagen in die neue Wohnung ziehen,

u. ich muss fort, meiner Frau diese

I replied that the A.C. would have to make a decision on it this very day, and that I would drop the whole matter if there was no unanimous vote.

When I got to the office, neither Bacher nor Benedikt was there any more. I took care of my duties, put my manuscripts in order, and continually had the feeling of the “last day”—as though I were never again to occupy the shabby little despot’s chair of the literary editor.

I have decided not to ask for a leave of absence, since I have to go away in any case, and take my leave by letter. This way I shall at least save myself the nervous strain of the last clash.

In the evening the gentlemen of the A.C. met at my house which right now exhibits the awful confusion of moving. We are to move into the new place in three days, and I have to go away and leave these big little worries to my wife.

עניתי שהוועד־הפועל צריך להחליט על־כך עוד היום; אם לא תהיה החלטה פה־אחד, אניח לכל העניין.

כשבאתי למערכת בּאכֶר ובֶּנֶדיקט כבר לא היו שם. חיסלתי את עניינַי השוטפים, התקנתי את כתבי־היד שלי והרגשתי כל הזמן הרגשה של ״יום אחרון״ – כאילו לעולם לא אצטרך עוד להתיישב בכיסא המרופט הזה, כס הרודן עורך הספרות.

גמרתי אומר שלא לבקש חופשה, שהרי אני צריך לנסוע ויהי־מה, ולהודיע על־כך במכתב. כך אחסוך לעצמי לפחות את התמוטטות העצבים של ההתנגשות האחרונה.

בערב היו האדונים מן הוועד־הפועל אצלי בדירה, שדווקא עכשיו נמצאת בהמולת מעבר איומה. בעוד שלושה ימים נעבור לדירתנו החדשה, והנה עלי לנסוע ולהותיר לאשתי את הדאגות הגדולות־הקטנות הללו.