עמוד 238 – יומן 8

er schroff u. kühl. Er kannte mich also

auch u. zw. von der Gegenseite. Ich war

nicht minder schroff u. kühl als er.

25 April [1901]

Ussischkin, Bernstein=Kohan etc. die ich für

den 5 Mai hierher einlud, um sie von der

Nothwendigkeit der Congressabhaltung im Juli

in London zu überzeugen, wollen erst am

16 Mai hier eintreffen u. den Congress nicht

um diese Zeit u. nicht in London haben, sondern

erst im October anderswo. Diese Misèren

erschöpfen mich. Ich beklage mich heute

darüber bitter bei Mandelstamm. Das ist der

alte „praktische“ Chovevi-Zion Geist, der sie immer

zu Niederlagen führt. Jetzt vertrödeln sie die

Zeit mit der J[ewish] c[olonization] a[ssociation]=Zusammenkunft u. der palästi=

nensischen Arbeiterfrage, statt für Congress u.

Bank zu wirken.

2 Mai [1901]

Heute bin ich einundvierzig Jahre alt.

„Der Wind saust durch die Stoppeln,

Ich muss meinen Schritt verdoppeln ...“

Then he became brusque and cool. So he too knew me— namely, from the opposition side. I was no less gruff and cool than he was.

April 25

Ussishkin, Bernstein-Kohan, etc., whom I invited here for May 5th to convince them of the necessity of holding the Congress in London in July, don't plan to get here until May 16th and don’t want to have the Congress at that time and not in London, but only in October and somewhere else. These troubles exhaust me. I am complaining bitterly about this to Mandelstamm today. This is the old “practical” Hovevei Zion spirit which always leads them to defeats. Now they are frittering their time away with the I.C.A. meeting and the Palestinian labor question, instead of working for the Congress and the Bank.

May 2

Today I am forty-one years old.

Der Wind saust durch die Stoppeln,

Ich muss meinen Schritt verdoppeln. . . .

[The wind blows through the stubble,

I must redouble my pace. . . .]

אחר־כך שינה את טעמו ונעשה גס וצונן. גם הוא אפוא ידע מי אני, אך מן הצד שכנגד. אני הייתי גס וצונן לא פחות ממנו.

25 באפריל [1901]

אוסישקין, בֶּרנשטיין־כהן וכו', שהזמנתי אותם לכאן ל־5 במאי כדי לשכנעם בצורך לכנס את הקונגרס ביולי בלונדון, רוצים לבוא רק ב־16 במאי ואינם רוצים בקונגרס במועד הזה, ולא בלונדון, אלא באוקטובר ובמקום אחר. הצרות הללו מתישות אותי. אתלונן על כך היום לפני מאנדֶלשטאם. זו רוח חובבי־ציון ה״מעשית" הישנה, שתמיד הוליכה אותם למפלות. עכשיו הם מבזבזים את זמנם עם ההתכנסות של יק״א ועם שאלת הפועלים הארצישראלים, במקום לפעול בשביל הקונגרס והבנק.

2 במאי [1901]

היום מלאו לי ארבעים ואחת.

״הרוח נושבת בשדות השלף / עלי להחיש את צעדַי..."